סובוקאן | החרב היפנית

מאמר מאת שיהאן מייק ברקוביץ'

במאמר זה אציג סקירה קצרה של ההיסטוריה של החרב היפנית, שיטות הסיווג העיקריות של החרב ותיאור של החלקים העיקריים
בלהב ושל האביזרים הנלווים לחרב

מקורות החרב היפנית

מיתולוגיה

במיתולוגיה היפנית מופיעה החרב כאחד משלושת כלי הקודש השמימיים אשר ניתנו במתנה ל ידי אלת השמש אמאטרסו לנכדה, כאשר שלחה אותו
משול בארץ בני האדם.

החרב נמצאה ע"י אחיה של אלת השמש בזנבו השמיני של דרקון בעל שמונה ראשים ושמונה זנבות אותו הרג, שמה של החרב הוא קוסאנאגי או
קוצרת העשבים. החרב יחד עם מראה וענק אבני חן מייצגים את סמלי השלטון הקיסריים ביפן.

היסטוריה

שרידים ראשונים לחרבות ביפן נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בקברים המתוארכים לתקופה שבין 300 AD עד 710 AD (תקופת Kofun).

חרבות אלה היו חרבות ישרות שנועדו לנעיצה ולא לשיסוף. מקורן אינו ידוע בוודאות אך ההנחה הרווחת היא שהן הגיעו מסין דרך קוריאה.

החרבות הראשונות הדומות לחרבות בהם אנו מתאמנים, אשר חושלו משני סוגי פלדה ובעלות להב מעוקל שנועד לשיסוף החלו להופיע בתקופת NARA – 710-794 AD.

בשנת 900 לערך החל ייצור החרבות בשיטה ובצורה שלא עברה הרבה שינויים מאז.

סיווג החרב היפנית

סיווג לפי אורך החרב

החרב הארוכה (Dai-To) :

טאצ'י - חרב הפרשים, נחגרה בתליה מהחגורה להב כלפי מטה, אורך להב בד"כ 80 ס"מ ויותר.

קטאנה - החרב של החיל הרגלי, לשימוש בשתי ידיים. נחגרה ע"י הכנסתה בין החגורה לגוף הלוחם, כאשר הלהב מופנה להב כלפי מעלה. עם סיום תקופת המלחמות הפאודליות בשנת 1600 לערך ועליית שושלת TOKUGAWA, נקבעה סדרת חוקים אשר הגדירה בין היתר סטנדרטים של אורך החרבות. אורך הלהב של הקטאנה נקבע ל- 60 ס"מ עד 70 ס"מ.

החרב הקצרה (Sho-To) :

טאנטו – פגיון אשר עד המאה ה-17 נחגר יחד עם הטאצ'י. לאחר מכן שימש כנשק בפני עצמו. אורך הלהב הסטנדרטי נקבע בחוק עד 30 ס"מ. שימושים: נשק חודר שריון, נשק נשים, נשק לקרבות טווח קצר.

וואקיזשי – חרב קצרה, בת הזוג של הקטאנה, נועדה לשימוש ביד אחת, נחגרה בדומה לקטאנה עם הלהב כלפי מעלה. אורך הלהב הסטנדרטי נקבע בחוק ל-30 ס"מ עד 59 ס"מ.

סיווג לפי תקופה

KOTO (תרגום מילולי, חרב ישנה) – חרבות שנוצרו בתקופה שבין המאה ה-11 ועד סוף המאה ה-16, בה התחוללו מלחמות פאודליות רבות ביפן. בתקופה זו ניתן דגש רב ביצור החרב לפונקציונליות ולאיכות הפלדה, וחרבות מתקופה זו נחשבות לחרבות האיכותיות ביותר בהיסטוריה של החרב היפנית, בפרט חרבות שנוצרו במאה ה-13 וה- 14.

SHINTO (תרגום מילולי, חרב חדשה) - חרבות שנוצרו בתקופה שבין סוף המאה ה16 ועד סוף המאה ה-18. תקופה זו מאופיינת בשלום פנימי, פריחה תרבותית ומסחרית. החרב הפכה עפ"י חוק לסמל המעמד הגבוה (הסמוראים), שעליהם הוטלה החובה לחגור שתי חרבות DAI-SHO. שיטות הייצור הישנות אבדו ונשכחו, והייצור התקופתי שם דגש רב על אסתטיקה, בייצור של הלהבים ושל הציוד הנלווה.

SHINSHINTO (תרגום מילולי, חרב חדשה-חדשה) – חרבות שנוצרו בתקופה שבין סוף המאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20, במהלכה יפן נפתחת למערב, וכתוצאה מכך מתעורר גל נרחב של לאומנות ורצון לחזרה למקורות שמשפיע גם על ייצור החרב. חרשים רבים יוצרים חיקוי של חרבות מפורסמות ושל וחרשים מפורסמים מתקופת KOTO.

GENDAI (חרב מודרנית) - חרבות שנוצרו בתקופה שמתחילת המאה ה- 20 ועד לסוף מלה"ע השנייה. תקופה מורכבת ורצופת אירועים היסטוריים. ייצור החרב נעשה בשיטות מסורתיות לצד ייצור סדרתי בבתי חרושת לצורך הספקת חרבות לקצינים ונגדים בצבא הקיסרי.

SHINSAKUTO (חרב מייצור חדש) – חרבות שנוצרו לאחר מלה"ע השנייה בשיטות מסורתיות בלבד, ע"י חרשים מוסמכים שעברו תהליך הכשרה והתלמדות של 5-10 שנים.

חלקי החרב

ישנם מאות מונחים שנועדו לתאר את חלקי החרב על סוגיהם השונים, התיאור הבא יציג רק את החלקים העיקריים, תוך התייחסות נפרדת ללהב ולאביזרים הנלווים (Koshirae).

חלקי הלהב

Nakago – קת החרב, אליה מתחבר ה- Tsuka (ראה להלן) באמצעות פין במבוק העובר דרך החור (אחד או שניים) שנקדח מראש.

Mune – גב החרב. צד של החרב מחושל כך שהפלדה הנה גמישה יותר ופחות קשה, על מנת למנוע שבירה של החרב בעת קבלת מכה מחרב אחרת

Hamon – הדוגמה המופיע על החלק החותך (Ha) של החרב. צד זה של החרב מחושל כך שהפלדה הנה בעלת קשיות גבוהה על מנת לשמור על החדות של החרב.

Kissaki – קצה החרב, ואחד החלקים הקשים ביותר ליצור בצורה כה מדויקת.

אביזרים עיקריים

SAYA – הנדן, עשוי משני חלקי עץ מותאמים לחרב ומודבקים בדבק אורז ומצופים בשכבות רבות של לכה יפנית.

TSUKA – הקת, עשויה אף היא משני חלקי עץ המותאמים לחרב ומודבקים בדבק אורז. ה- Tsuka עטופה בד"כ בעור של דג הטריגון או עור כריש ועליה כרוך מיתר מבד, משי או עור. משני צידי ה- Tsuka יש שני אביזרי מתכת – Kashira החלק ה"סוגר" את ה- Tsuka ו- Fuchi אביזר דרכו עובר קצה החרב. עוד ב- Tsuka ישנם שני אביזרים הממוקמים מתחת למיתר הכרוך על עור הדג, ידועים בשם Menuki ומשמשים כאלמנט קישוטי.

TSBA – מגן היד, ממוקם בין הלהב ל- FUCHI שעל גבי קת העץ.

SAGEO – שרוך שנועד לאבטח את החרב לחגורה.

HABAKI – אביזר המורכב על הלהב ונועד לאפשר אחיזה טובה של החרב בתוך הנדן ולמנוע החלקה בלתי רצוי של החרב מהנדן.